אוקטובר

עברה שנה מהשביעי באוקטובר, שנה עמוסה ברגשות קיצון, שבר ואובדן. אין מספיק מילים לתאר כל יום שעבר מאז, ואין לדעת מה תהיה המציאות מחר כי היא עולה על כל דמיון, שוב ושוב ושוב.

בשבועות האחרונים מצאתי מקום ליצור, במסגרת סטודיו פתוח קרוב לבית. דברים מתחילים לתפוס צורה בחומר, תחושות ורגשות צצים מעל לפני השטח, צמאים לעיבוד. אני מעזה. מתחברת.