חילזון מלח (טקסט)

בשבועות האחרונים שמתי לב שאני נעה בין להרגיש הכל ללהרגיש כלום. אין באמצע, אין משהו נסבל.

מרגישה כבדה ונשמטת - 

אבן. כבדה, לבנה, קרה, קשה, חזקה. חפנתי אותה בכפות ידי כאילו היתה לב, גוזל, עובר, אבל מאובן. 

מרגישה ריקנות ויובש - 

בחנתי קליפה של פרח מיובש. נשל חיים, געגוע, קליפה מתפצלחת, מקומטת, נובל, סוף, בלות. 

מרגישה משוריינת בהגנות - 

כוס חרסינה לבנה, מוקטנת כך שתוכל להשתתף בטקס תה של ילדה ובובותיה סביב לשולחן נמוך. החרסינה החלבית המבריקה, אטומה וקרירה, מכילה נוזלים אבל דוחה אותם, הם מחליקים על פני הלכה ולא משאירים עקבות. מיכל טפלון.

מרגישה אבודה ורחוקה מהמקור - 

אבקת גיר. נוגעת לא נוגעת, קיימת לא קיימת, מרחפת באוויר נמסה במים, מתאבקת מצטברת מתפזרת. פירורים של אבן, משהו שפעם היה נוכח, ועכשיו הוא שאלה. 

מרגישה מאובנת -

מלח. אשת לוט שהישירה מבט לזוועה, והיסורים איבנו אותה. הסתובבה, ומה שנגלה לפניה אידה באחת את כל הדמעות שהיו לה בגוף והפך את בשרה לגביש מלח. 

הטראומה מקפיאה את הדם, את הזמן, את התנועה. אוסרת את החיות.

רציתי חילזון מלח.

חילזון מאובן מחרסינה דוחה נוזלים, משוריין נגד רגשות, שנוזלי הגוף שהתוו את דרכו קפאו. אבקת מוות נושרת על השיירים, יוצרת קליפה נוקשה ויבשה, חלולה מחיים.

יצרתי חילזון מלח.

אבל קרתה תקלה.

כשניסיתי לפזר את המלח והגיר על פני האבן, עור הדבק נשרט ונפתח פצע. הקליפה המשוריינת הקשה הפכה לאפידרמיס חי שהתקלף וחשף את לב האבן הוורוד. כל מה שחשבתי שמת התעורר לחיים, כל מה שהחשבתי אבוד - נמצא והתגלה בפניי. אולי כל אבן קשה מגנה על לב פנימי רך, כל לב מחמם אבן קרה.

הקצוות היום קרובים מאי פעם.

חילזון מלח