תנינים - הטקסט

שוב בוקר, שוב להרים את הגולגולת הכבדה ממלתעות הסיוטים. ילדים לקום כבר שעה כלשהי.  כלב חולה סוגר שיניו על אוזני הימנית ואני ניגשת לסרק את הקטנה, שיערה חום אגוז זוהר מצמח לג'ונגל פלאות וענפים אימתניים אוחזים בי בכתפיי ומבקעים, קנאק. בדרך להביא גומייה ורודה מהאמבטיה, המון תניני המרצפות קורעים את רגליי ממני. דם בכל מקום, צריכה לנקות את זה אחר כך, כרגע יותר דחוף למצוא לגדול את הגופיה הכחולה עם הלטאה בארון של מפלצות הלילה. מצאתי. לטאה תינוקת מחליקה ממנה ונכנסת לי דרך האוזן, מטילה ביצים מסריחות, ומיד השיניים שלי נושרות, אני מרגישה אותן חצץ רך בפה, אולי אגש לצחצח וזה יעבור. אני מנסה להגיע חזרה לילדה, לקלוע צמה. מחפשת לדרוך על העקבות שהשארתי קודם, שם כנראה התנינים לא ימצאו אותי, אבל היד שלי קשורה בשרשרת חלודה לקיר. אם אכרות אותה אשתחרר ועדיין תיוותר לי עוד אחת לצחצח שיניים, אני חושבת, ומציצה לאמוד את אורך השרשרת. את היד שלי מחזיק האמצעי, הוא צריך שאפתח לו את העטיפה של הקבנוס. אני מעיפה מבט לחדר של הגדול נותנת לו נביחה שיניח את הטלפון וילך להתלבש או ש. לוקחת מספריים מהמגירה וגוזרת את העטיפה, הנסיך חוטף את הקבנוס ובורח. אני מרימה עיניים ורואה את המלכה אוחזת במספריים, מביטה מחוייכת בעיניי וגוזרת בין האצבעות מעלה מעלה עד לכתף, והבשר רך ונימוח ונושר מהעצם, ככה זה בבישול ארוך. המלכה עם עיני הקרח מוצצת את בית השחי שלי בעונג, שוב הכל מלא דם אבל אין עכשיו זמן, יש לי ישיבה בעבודה וחייבת לפזר את הילדים ולטוס. אין מספיק מים במכונת הקפה, ממלאת ממפל האימים בכיור הסמוך, מרכיבה את המיכל במיומנות, שתי קפסולות, והופ הופ על הגשר מעל הלבה הרותחת, מתיישבת בכיסא הרכב, והם מצטרפים. במראה מביטה בי מפלצת נחשים עייפה מעוטרת חצ'קונים, ובמושב האחורי שלושה ילדים זכים רבים וצוחקים. 

חגורות כולם. מעבירה לדרייב ומשאירה הכל מאחור - עד הבוקר הבא.