top of page
אני מאוד אוהבת אתגרים ותגליות, ושמחה על כל הזדמנות להתנסות בדברים חדשים ולהרחיב את ארגז הכלים שלי.
אתם יותר ממוזמנים לזרוק לי רעיונות ופנטזיות, ונשב יחד להפוך אותם למציאות.
לקחת את ידך בידי, ואמרת לי - "דברים שרואים מכאן לא רואים משם"
איך מעבירים את התחושה הזאת, יד אוחזת יד ומראה לה שלכל דבר יש פנים רבות, הכל תלוי בנקודת המבט ומיקום הלב באותו הרגע הנתון. איך משלבים את הביחד והלחוד, את השילוּב והנִפרדוּת, את זה שנכון שאנחנו רואים את העולם אחרת, אבל זאת לא סיבה שנהיה לבד. להיפך.
למה הסנדלר חייב ללכת יחף? וואלה, ממש לא חייב.
אחרי הפאזל לליאור (למטה בפיד), החלטתי לעשות אחד לעצמי, ולבדוק האם זה מוצר שיכול להתאים גם לכם - פאזל קוביות בהזמנה אישית. המסקנה - כן וכן! ההשקה החגיגית בקרוב.
קצת על אובלדי - אנחנו משפחה של ביטלס, שיר הערש הקבוע של הילדים הוא "I Will" של פול מקרתני. מכיוון שאנחנו חמישה (לא כולל החיות והפשפשים), היה לנו נוח להתמקם על חמש פיאות, ואת השישית לאכלס ב"אובלדי אובלדה" כי זה אנחנו - חיים באושר ועושר ובערב שרים בלהקת פון גבע. סתם, לא. אבל החיים שלנו - תותים.
אז דידי רצתה לתת לליאור הגננת המיתולוגית מתנה מיוחדת לכבוד הפרידה הגדולה, אחרי ששני ילדיה בגרו ועפו להם מגן פעמונים. משהו שירגש ויעלה זכרונות בכל פעם שעוברים לידו, ושיהיה שמח ועשיר כמו ליאור, ולא עוד תמונה גנרית עם ברכה של "כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו". המחשבה המקורית היתה קולאז' של תמונות כי היו כל כך הרבה, ולאט לאט התגבש הרעיון של קוביות מסתובבות. בעיני, הפאזל מבטא את המורכבות והפנים הרבות שיש ביחסים, את עומק החוויות לאורך השנים והזכרונות שיכולים לעלות כל פעם בצורה קצת אחרת.
והנה סרטון מאחורי הקלעים קצר:
.jpg)
יעל מאוד רצתה להביע את הערכתה לאדם קרוב שהיה מאוד חם, תומך ומקצועי בתקופה מורכבת. היא קנתה לו מתנה יקרה, אבל משהו היה חסר. אמירה אישית, נוגעת, מדוייקת. היא מיד ידעה למי להרים טלפון. ישבנו וחשבנו מה לעשות, והיא הביאה את השיר "תתארו לכם" של שלמה ארצי, והמשפט שהכי אהבה ממנו היה "עם שמש בכיסים". גילגלנו רעיונות על שמש, על תקווה, על התחדשות, על חלומות שמתגשמים, ועל ים. ואז קפץ לו הילד הזה לקטוף את השמש עבורה.
אין על החופש הגדול - ברכה מאויירת לגננת משוחררת שפרשה כנפים ועפה להתפרפר לה בשמיים.
.jpg)
bottom of page